חלוקת רכוש בין בני זוג מתגרשים הינו אחד הנושאים הרגישים ובעלי ההשלכות הגדולות ביותר על עתידו הכלכלי של אחד מבני הזוג.
במסגרת הגדרת הרכוש נכלל: נכסי מקרקעין, מיטלטלין, רכבים, חסכונות, מניות, נכסים עסקיים, מוניטין, זכויות סוציאליות כגון קרנות השתלמות, קופות במל, זכויות פנסיוניות וכל זכות בעלת ערך כלכלי שנצברה במהלך הנישואין.
ברמה העקרונית והבסיסית, רכוש שנצבר במשותף במהלך החיים המשותפים או הנישואין, הינו רכוש משותף המתחלק בין הצדדים בחלקים שווים, ללא קשר על שם מי רשום אותו רכוש. גם חובות שנצברו במהלך הנישואין, אף הם, נחשבים לרכוש משותף ובאחריות שני בני הזוג בחלקים שווים.
 
בישראל נהוגה שיטת חלוקת רכוש בין בני זוג על פי מועד נישואיהם.
 
הלכת השיתוף
 
על בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974 חלה הלכת השיתוף. על פי הלכה זו, לבן הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו והוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת, ללא קשר למועד סיום הנישואין.
 
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973
 
חוק יחסי ממון חל על זוגות שנישאו לאחר 1.1.74.  על פי החוק, נהוג הסדר איזון המשאבים כל פיו לכל צד זכויות שוות ברכוש, אבל לאו דווקא קנייניות. עושים חישוב של כל הזכויות והחובות ובסופו של ענין, כל צד צריך לצאת מהנישואין עם אותו סכום.
מדובר בשיתוף אובליגטורי לפיו רק במקרה של גירושין או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש שהינו מוגדר כמחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג (לעומת הלכת השיתוף שאין קשר בין חלוקת הרכוש לבין פקיעת הנישואין).
ההוראה שהניחה קשר בין פקיעת הנישואין לבין חלוקת הרכוש התגלתה כבעייתית במיוחד בשל הלכות הגירושין הנהוגות בישראל, דהיינו שאין למדינה סמכות להעניק את הגט לשני יהודים מתגרשים, אלא הגט חייב להינתן ולהתקבל מרצון. לאור בעייתיות זו, ב-2008, חוקק תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון שממתן את ההוראה בדבר פקיעת הנישואין ומאפשר ביצוע הסדר אישון המשאבים בהתקיים אחד התנאים הבאים: חלפה שנה מיום פתיחת הליך המעיד על רצון אחד הצדדים להתגרש, כגון: תביעה לגירושין, הגשת בקשה ליישוב סכסוך וכ"ו או קיים קרע בין בני הזוג ו/או הינם חיים בנפרד (אף תחת אותה קורת גג) במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים. יצויין שלבית המשפט יש שקול דעת אף לקצר תקופות אלו במקרים מסוימים, כדון אם יש אלימות במשפחה.
 
הנחות בסיסיות בחלוקת רכוש
 
רכוש של אחד מבני הזוג שנרכש במלואו לפני מועד הנישואין הינו שייך לאותו בן זוג גם בעת הפרידה.
רכוש שהתקבל במתנה ו/או בירושה לפני ו/או במהלך הנישואין שייך לאותו בן זוג גם בעת הפרידה.
פיצויים ו/או גמלה עקב נכות ו/או תאונת דרכים גם כן שייך לאותו בן זוג בעת הפרידה.
 
התנאי לאמור לעיל, הוא שאותו רכוש נשאר על שמו של אותו בן זוג. במידה ובן הזוג רשם את אותו רכוש על שם הצד השני ו/או "מהל" את תמורת הרכוש ברכוש משותף אזי, כאילו העניק "מתנה" לבן הזוג השני והרכוש הופך להיות רכוש משותף.
 
לדוגמא: בן זוג ירש דירה. אותו בן זוג גם זכאי לפירות השכרת הדירה. במידה ובן הזוג מוכר את הדירה ומפקיד את התמורה בחשבון המשותף, כאילו העניק מתנה, מחצית הזכויות בדירה, לבן הזוג השני.
 
ההיגיון מאחורי הוראות אלו הוא שכל רכוש שהצטבר עקב מאמץ משותף של בני הזוג או במילים אחרות עקב היות צד א' בן זוגו של צד ב' מתחלק בין הצדדים בחלקים שווים.
רכוש שאינו קשור להיות הצדדים נשואים כגון מתנה ו/או ירושה (היות אותו צד בן/בת של...), פיצויים עקב נזק גוף בהחלט נועד לאותו צד שסובל מנזק הגוף ואין קשר להיותו בן זוג של....
 
בני הזוג רשאים לערוך ביניהם הסכם ממון ולתת הוראות אחרות לגבי חלוקת הרכוש בעת גירושין. בני הזוג רשאים לערוך הסכם ממון בכל עת, לפני הנישואין ו/או במהלך הנישואין.
הסכם ההמון יהיה בכתב וחשוב לציית להוראות החוק בדבר אישור הסכם הממון.
חתימת בני הזוג על הסכם ממון אינה נותנת תוקף להסכם!
במידה ובני הזוג עורכים את ההסכם לפני מועד הנישואין, הם רשאים לאשר אותו בפני רושם הנישואין ו/או נוטריון. במידה ובני הזוג עורכים את ההסכם אחרי הנישואין, על בני הזוג לאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה ו/או בבית הדין הרבני אשר נותן להוראות ההסכם תוקף של פסק דין.
במידה ובני הזוג אכן ערכו הסכם ממון ואישרו אותו כחוק, הוראות ההסכם יגברו על הוראות החוק או הנחות הלכת השיתוף.
 
סעיף 8 לחוק יחסי ממון
 
על אף ההנחה הבסיסית שרכוש שמצטבר במהלך הנישואין מתחלק בין הצדדים בחלקים שווים, על פי סעיף 8 לחוק, יש לבית המשפט או בית הדין, סמכות לפסוק על חלוקה שונה אם ראה לנכון.
לבית המשפט או בית הדין הסמכות לקבוע נכסים ששווים לא יאוזן בין בני הזוג (בנוסף לאלה המנויים בחוק).
דוגמא: דירה שנרכשה על ידי בני הזוג אך מומן כולו על ידי הורי בן זוג אחד ויש הסכם מתנה לבן זוג האחד אך מסיבות פורמליות נרשמו הזכויות על שם שני בני הזוג.
לבית המשפט או בית הדין הסמכות לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם  או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
דוגמא: הבעל הינו עורך דין מפורסם והאישה לא פיתחה קריירה במהלך הנישואין כדי לטפל בצרכי הבעל, הילדים והבית. במקרה כזה, יש לקחת בחשבון את הפערים ביכולת ההשתכרות העתידיים ולאזן את הרכוש באופן שיפצה את האישה על כך.
לבית המשפט או בית הדין הסמכות לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר או מועד מאוחר יותר.
 
דוגמא: זוג נשוי 20 שנה והאישה ביעוץ משפטי כבר במשך חודש במטרה לפרק את הנישואין.
הבעל, שאינו מודע לרצונה של האישה להתגרש, יורש סכום כסף ומפקידו בחשבון המשות, ובכך מעניק זכויות לאשה בכסף זה. במקרה כזה, ביהמ"ש יכול להקדים את מועד האיזון למועד שלפני הפקדת כספי הירושה בחשבון המשותף כדי למנוע אי צדק כלפי הבעל.
 
דירת מגורים בבעלות צד מלפני הנישואין
 
התייחסות בית המשפט לגבי דירה שנרכשה לפני הנישואין ראויה להתייחסות מיוחדת.
בעקרון כל נכס השייך לבן זוג מלפני הנישואין הינו רכוש בלעדי שלו.
במקרה והושקעו כספים משותפים בדירה, למשל תשלומי משכנתא או שיפוץ, בתי המשפט נטו לפצות את בן הזוג השני על הכספים שהושקעו. אם ההשקעה היתה מהותית, בית המשפט היה שוקל לקבוע שהנכס הינו נכס משותף על כל ההשלכות בגין קביעה זו.
אם בני הזוג בוחרים להתגורר בדירת בן זוג מלפני הנישואין וחיים שם זמן ממושך, מגדלים ילדים וכ"ו, אז נוטה בית המשפט לקבוע כי דירה זו הינה רכוש משותף אפילו אם לא הושקעו בדירה כספים משותפים מהנימוק שלולא דירה זו, הצדדים היו רוכשים דירה כדרכו של כל זוג צעיר
ולא יתכן כי אחרי שנים רבות, גידול ילדים, וקביעה משתמעת כי דירה זו היא דירתם של בני הזוג כי בן זוג יצא מהנישואין ללא זכויות בדירה.
לאור האמור לעיל, יש לנהוג באופן מושכל לגבי דירה מלפני הנישואין בהתאם לכוונתו המפורשת של הבעלים.
 
פערים בהכנסת הצדדים
 
כשיש פערים גדולים בהכנסות הצדדים, לעתים טוען הצד המרוויח כי הוא זה שהביא את כל הכסף ולכן אין הצדקה בחלוקה שוויונית.
דוגמא: אישה שהינה ארכיטקטית מצליחה ובהסכמת הצדדים הבעל עבד במשרה חלקית, אף הוא ארכיטקט, על מנת להישאר בבית ולגדל את הילדים.
החוק רואה בגידול הילדים, עידוד האישה לצאת לעבודה במשרה מלאה תרומה מלאה למאמץ המשותף ודבר אשר אפשר לאשה לצאת לעבודה ולבנות קריירה ולהרוויח את הכספים שנועדו לרווחת המשפחה כולה.
 
זכויות סוציאליות
 
הלכה פסוקה היא שכל מה שהצטבר במהל הנישואין מחלק בין הצדדים בחלקים שווים לרבות הזכויות הסוציאליות במקומות העבודה: קרנות, קופות, זכויות פנסיוניות, מוניטין (במקרים המתאימים) וכ"ו.
על מנת לקבוע מהו החלוקה השוויונית יש למנות אקטואר אשר כותב דו"ח חלוקה על פי הנתונים של בני הזוג ממועד הנישואין ועד למועד הקרע שנקבע.
הדו"ח יכלול שתי חלופות: חלוקה בעת פירעון הזכויות וחלוקה על פי נוסחת ההיוון.
חלוקה בעת פירעון: בעת פירעונו של כל זכות – קרן, קופה, זכויות פנסיה – הצד בעל הזכות יעביר לצד השני את הסכום המגיע לו על פי הדו"ח.
חלוקה על פי נוסחת היוון: כל צד נשאר עם זכויותיו והצד שיש לו יותר זכויות יעביר בעת הגירושין סכום מהוון לצד השני שמהווה חלקו של הצד השני בזכויות שלו. אפשר להוון את כל הזכויות ו/או מקצתן.
במקרה של חלוקת פנסיה בעת פרישה, האקטואר או עוה"ד יכין פסיקתא המודע למוסד הפנסיוני על חלוקת הפנסיות והמוסד הפנסיוני ינהג בהתאם להסכם הגירושין של הצדדים בבוא העת.
 
מוניטין
 
מוניטין יקבע על פי נסיבות כל מקרה ומקרה.
המתווה לקביעת מוניטין מתבסס על שלשה רכיבים:
  1. אורך הנישואין - ככל שהנישואין ארוכים יותר מתבססת הזכות לפיצוי בגין מוניטין בן הזוג השני.
  2. פער בכושר ההשתכרות – ככל שהפער גדול יותר כך מתבססת הזכות לפיצוי בגין מוניטין בן הזוג שמרוויח משמעותית יותר
  3. ותור בן זוג על קריירה שלו לטובת ביסוס הקריירה של בן הזוג השני.
כאמור, אלה הרכיבים באופן כללי, המוניטין, אם מגיע אם לאו, ייקבע בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה.
 
חובות – נכס משותף
 
חובות שנצברו במהלך החיים המשותפים הינם משותפים ודינם להתחלק בין הצדדים מחצה במחצה.
הסייג הוא כאשר אחד מבני הזוג גורם לחוב עקב פעילות פלילית (העלמת מס) ו/או רשלנית (הימורים) ללא ידיעת בן הזוג השני.
במקרה כזה, בית המשפט יכול לקבוע כי אותו חוב הינו חוב של אותו צד בלבד ולפטור את בן הזוג השני מכל אחריות.
 
חלוקת רכוש ותהליך הגישור
 
כפי שראינו לעיל, בבואו של בית המשפט או בית הדין לפסוק בענין רכוש הצדדים, ידיו כבולות על ידי חוקים ו/או הלכות ו/או תקדימים משפטיים.
לא תמיד, ההלכות הפסוקות מתאימות למציאות של בני הזוג המתגרשים.
יכולות להתעורר מחלוקות באשר לנכסים הנכללים בהגדרת הרכוש המשותף.
יכולות להתעורר מחלוקות באשר לכוונות הצדדים והשלכות כוונות אלה על הרכוש המשותף.
יכולות להתעורר מחלוקות באשר למשמעות ו/או פרשנות מסמכים נלווים באשר לרכוש – הסכם ממון, הסכם הלוואה ו/או מתנה וכ"ו.
 
בתהליך גישור יש לבני הזוג הזכות לחלק את הרכוש שנצבר כראות עיניהם ובהתאם למה שמתאים למשפחה שלהם ובמקרה של מחלוקות, ללבן אותן מחוץ לכותלי ביהמ"ש ולהגיע לפתרון הסכסוך בעצמם.