מהי משמורת משותפת?

בעשור האחרון ניתן להיווכח במגמה בגירושין, אשר מקבלת עוצמה נוספת בשנים האחרונות, לפיה מוחלף הורה משמורן יחידי על הילדים, במשמורת משותפת של שני ההורים.
משמורת משותפת משמעה אחריות הורית משותפת של ההורים בגידול ילדיהם. שני ההורים נוכחים ודומיננטיים בחיי הילדים, מעורבים בצורה מלאה בגידולם. הלכה למעשה, הילדים גדלים בשני בתים מרכזיים, של שני ההורים, כאשר כל בית אמור לספק לילדים את מלוא צרכיהם. שאלה מעניינת שמתעוררת היא מה זה מעורבות בצורה שווה?  
בפועל, ההלכה המשפטית מחברת את המונח משמורת משותפת, או מונח חלופי -אחריות הורית משותפת, לזמני השהייה של הילדים עם הוריהם. ככל וזמני השהייה של הילדים עם הוריהם זהים, או רחבים, התפיסה הרווחת היא שהמשמורת היא משותפת. כלומר, משמורת משותפת יכולה להיקבע כשזמני השהייה שווים וגם שהם אינם שווים, אך רחבים.
ערעור חזקת הגיל הרך
עד שנת 2005, הייתה חזקת הגיל הרך, כמעט אבסולוטית. החזקה קבעה כי במקרה של גירושין,  טובתם של ילדים עד גיל 6, להיות בחזקת האם ובמשמורת האם. כיום, לאחר שהמלצות ועדת שניט חלחלו עמוק לעולם המשפט והטיפול, ניכר ערעור משמעותי של חזקת הגיל הרך, באופן שהתפיסה הרווחת אצל שופטים רבים וכן אצל פקידי סעד רבים, הינה ששני ההורים ראויים לשאת בגידול הילדים באופן משותף ושווה, אלא אם נסיבות המשפחה הספציפית מלמדות אחרת.
 
בין אפוטרופסות למשמורת

ישנה נטייה לבלבל בין שני המושגים- משמורת ואפוטרופסות.
חוק האפוטרופסות קובע כי הוריו של ילד שהינו קטין, הם האפוטרופסים הטבעיים שלו וזאת עד אשר ימלאו לילד 18 שנים. כלומר לכל הורה החובה והזכות לדאוג צרכיו של ילדו הקטין , מכוח חוק האפוטרופסות, מתוך חזקה בסיסית (שיכולה להיסתר ע"י המדינה), כי הוריו של הילד פועלים לטובתו ומקבלים החלטות ראויות עבורו.
אין בקביעת משמורת של מי מההורים על הילדים בכדי לפגוע בזכות האפוטרופסות של ההורה שאינו משמורן על ילדיו. גם כאשר אחד ההורים הינו ההורה המשמורן על הילד,  ענייני האפוטרופסות: החינוך של הילד, לימודיו, עניינים רפואיים וכל החלטה מהותית בחייו של הילד, נתונים להורים במשותף.
 
מה מצריכה משמורת משותפת?

ראשית לכל,  משמורת משותפת מצריכה מסוגלות הורית של שני ההורים, להיות שותפים מלאים בגידול ילדיהם.  רצון טוב של הורה אינו מספיק לצורך כך. נדרשת מההורה מסוגלות תפקודית ורגשית וכן אורח חיים המאפשר גידול ילדים, לרבות נוכחות פיסית עם הילדים, בעיקר ביחס לשעות עבודה.
תקשורת הורית מיטבית בין ההורים ולכל הפחות תקינה, היא גורם משמעותי ביותר במשמורת משותפת, זוהי טובתם החד משמעית של ילדים, אשר שני ההורים נושאים במשותף בגידולם. בין ההורים נדרש שיתוף פעולה יומיומי וקשר שוטף בעניין הילדים, וזאת על מנת לשתף במידע בנוגע לילדים ולצורך קבלת החלטות משותפות באופן אפקטיבי ולטובת הילד.  
משמורת משותפת ואף משמורת יחידנית, כאשר קבועים זמני שהייה רחבים לילדים עם ההורה שאינו משמורן, מחייבת מבחינה גאוגרפית מגורים קרובים של ההורים האחד לשני. על מנת לאפשר התפתחות תפקודית, חברתית ורגשית אופטימלית לילד, בנסיבות של גירושין, מוטב לאפשר לילד מרכז חיים אחד ששני הבתים של הוריו מצויים בו.
בנוסף, לזמני שהייה שווים או רחבים, בין אם ההגדרה היא של משמורת שותפת ובין אם לאו,  ישנה משמעות כלכלית. המשמעות הכלכלית היא של החזקת שני בתים מרכזיים לילדים, העונים לצרכיהם באופן מלא, פשוטו כמשמעו- יקרה יותר ומצריכה משאבים כלכליים גדולים יותר מהמשפחה.

מה מומלץ?

מומלץ שההורים ייקחו אחריות על ההחלטה, איך תראה המשפחה החדשה שלהם, לאחר הגירושין, בין בשיח ישיר ביניהם ובין בסיוע של מגשר בגישור לגירושין. זכרו, אתם נפרדים כבני זוג, אך נותרים כמשפחה, אחרת.  יש לכם את ההכרות המלאה עם הילדים שלכם, מה יהיה מיטבי עבורם, בנסיבות המשפחתיות שלכם.  לכל הורה יש את המידע לגבי היכולת האמיתית שלו לשאת בצורה שווה בגידול הילדים, הן מבחינה רגשית והן הלכה למעשה מבחינת פניות ונוכחות בחייהם. הראוי ביותר שתקבלו החלטה על משמורת ילידכם בהסכמה ולא תותירו החלטה קריטית זו בידיהם של גורמים זרים אחרים, שיפוטים ו/או טיפוליים.